48030770100388640360no

מאזדה 3 החדשה – נהגנו בה מיפן לאירופה

לכתבה המקורית באתר YNET לחצו כאן.

מלכת המכירות הבלתי מעורערת של השוק הישראלי איבדה אמנם את הבכורה, אך מתכוונת לכבוש אותה בקרוב שוב. שחר הזלקורן הצטרף למסע יוצא דופן שערכה ה-3 החדשה בין הירושימה לפרנקפורט, על-פני 15 אלף ק"מ של שממה סיבירית ויתושי ענק

טוס הטופולב הרוסי נחת בכבדות בשדה התעופה של בלאגובשצ'נסק שבמזרח רוסיה. בית הנתיבות הוא המבנה היחיד הנראה כאן לעין, והוא נראה כמו תפאורה בפארודיה הוליוודית על ימי המלחמה הקרה. ומה עושה כאן קבוצת עיתונאים מישראל, טורקיה, גרמניה, אנגליה ואירלנד?

 

מאזדה בחרה להשיק את ה-3 החדשה שלה במסע שאפתני, ממפעליה בהירושימה שביפן ועד פרנקפורט בגרמניה. ומתוך 15 אלף קילומטרים המפרידים בין נקודות ההתחלה והסיום, העיתונאים האמיצים שנחתו בשדה התעופה השומם נבחרו לנהוג כ-2,500 קילומטרים. וזה סיפור המסע שלהם.

 

 

היום הראשון – מכתשים בשממה

אין הרבה פניות בכביש שבין בלאגובשצ'נסק וסקובורודינו. בעצם, גם אין דברים אחרים. כמו אנשים, בתים או חיים באופן כללי. אבל יש הרבה יתושים. המון. ואלה לא יתושים חביבים ומנומסים, מהזן שאתם מכירים. היתושים בקצה הזה של סיביר מסתובבים בכנופיות אלימות, ועטים בששון על כל קורבן שמעז לצאת אל האוויר הלח.

 

 

וזה אומר שכדאי להמשיך לנהוג במאזדה 3 החדשה (עם חלון סגור, כמובן). לפנינו כמעט 2,500 קילומטרים, המחולקים לשלושה ימי נהיגה. כמה קשה זה כבר יכול להיות? מתברר שמאוד. כבישים הם הגדרה מאוד גמישה בחלק הזה של האימפריה הרוסית. חלקם זרועי מכתשים, המאיימים לתלוש מתלים וגלגלים. אחרים כלל אינם סלולים. לפתע נגמר הכביש ומתחלף בדרך עפר משובשת, ולעתים גם בוצית וחלקלקה.

 

 

יצרנית
(יצרנית)

 

ואיך מתמודדת ה-3 החדשה עם האסון התחבורתי הזה? אחרי יותר מ-650 קילומטרים שגמאנו ביום הראשון של המסע, אפשר לומר בביטחון שהיא עושה לפחות דבר אחד מצוין – מכסה מרחקים ארוכים בקלות ונוחות. המהנדסים היפנים הצליחו לכייל היטב את מערכת המתלים, וזו עושה עבודה מצויינת בשיכוך בורות, קפלי כביש חסרי רחמים ושאר רעות שמזמן האספלט הרוסי.

 

 

המנוע קצת פחות משכנע. 120 כוחות סוס מ-2.0 ליטרים הם לא נתון מרשים, אבל זו אינה הבעיה היחידה של ה-3. נראה שעיקר הכוונה של היצרנית הייתה להשיג צריכת דלק נמוכה, ולכן שניים מששת ההילוכים הידניים ארוכים מדי. רצועת הכוח – אותו "מקום" בטווח הפעולה של המנוע שמציע כוח וזריזות – צרה למדי (וצרה מאוד בהשוואה למנועי טורבו מודרניים). בעניין זה, ראוי לציין שלישראל יגיעו גרסאות מנוע שונות, וכנראה חזקות מהגרסה "הסיבירית".

 

 

מחר צפויים ל-3 קרוב ל-1,000 קילומטרים, כך שהגיע הזמן לכבות מנועים, לתדלק ולהיערך להמשך המסע במזרח רוסיה. חיבור האינטרנט נראה עייף, כך שאותות המצוקה שישדרו הלילה העיתונאים (העייפים) מסקובורודינו ודאי לא יגיעו רחוק.

 

 

היום השני – פריפריה רוסית

"עוד 470 קילומטרים", מודיעה המדריכה המקומית ממכונית הליווי, בנימה לא מוסווית של גאווה. וזה אומר שהגענו סוף סוף (או בעצם – רק) לאמצע הדרך בין סקובורודינו וצ'יטה במזרח רוסיה. אבל זו רק אמצע הדרך היומית. מחר מחכים לנו עוד כ-700 קילומטרים.

 

 

יצרנית
(יצרנית)

 

ואלה לא קילומטרים קלים. הכבישים כאן מתעתעים. קטעים שנראים סלולים היטב, ומפתים את הנהגים להאיץ, מתגלים כזרועי גלים, קפלים ובורות. אבל ה-3 החדשה מתמודדת היטב עם כל מה שזורקים לעברה. הנוקשות שמרגישים בנסיעה במהירות נמוכה משתלמת בנסיעה מהירה בכבישים משובשים, ומספקת ריסון גוף מצוין.

 

 

מה זה בעצם "ריסון גוף"? למשל, כשמכוניות אמריקאיות ישנות היו חולפות על "קפלים" באספלט, הן היו מתחילות להתנודד כמו סירות קטנות בים גלי. וזה ממש לא נעים, וחשוב יותר – לגמרי לא בטיחותי. ה-3 החדשה חולפת על קפלים שכאלה ולא מתרגשת. בולמי הזעזועים עושים בדיוק את מה ששמם אומר שהם עושים. בולמים את הזעזועים, ושומרים את המכונית יציבה, נוחה ובטוחה.

 

 

למעשה, היכולת הזו של ה-3 להתמודד היטב עם כבישים משובשים, היא התכונה הבולטת ביותר שלה עד כה. היא עושה את זה כמו מכוניות גדולות ויקרות ממנה, ואף טוב יותר מכמה מהן. וזה חשוב במיוחד כאן, במזרח רוסיה, שכן זו אחת הסיבות לכך שהנהיגה ב-3 אינה מעייפת, גם אחרי כ-1,000 קילומטרים.

 

 

מה עוד תורם לכך? מושבים נוחים, עם תמיכה מצוינת לצדי הגוף. הם עלולים להיות מעט צרים למי שהתברך במידות רחבות (סליחה, מידות נדיבות), אבל בנסיעה ארוכה הם מתבררים כבני לוויה נעימים ומוצלחים. למעשה, כל תא הנוסעים נעים. הצבעים אמנם אפורים ושחורים (כמעט כרגיל במאזדה), אבל העיצוב נקי יחסית (מלבד לוח המחוונים, שסובל מעיצוב-יתר), והאיכות של החומרים טובה מאוד (עם כמה פלסטיקים טובים פחות, למשל בצדי הדלתות).

 

 

יצרנית
(יצרנית)

 

אבל תא הנוסעים, נעים ואיכותי ככל שיהיה, מעניין פחות ממה שקורה בחוץ. מישורים אינסופיים מתחלפים בגבעות והרים רחוקים, השמיים מתכסים עננים עד קצה האופק, ויערות עצומים משתרעים לכל עבר. אלה יערות טבעיים וירוקי-עד, ומדי כמה עשרות קילומטרים נחבא בהם מקום ישוב קטן. כפר או עיירה קטנטנה ועצובה, עם שורות של צריפים מטים לנפול ורחובות נטושים.

 

 

מה הם עושים תושבי הכפרים האלה, באמצע השממה הירוקה? מי יודע. רק הרכבת הטרנס סיבירית שוברת את השגרה, וכעת גם שיירה קטנה של מאזדות חדשות. המקומיים זורקים לעברן מבטים עייפים, אבל חוזרים במהרה לענייניהם. כנראה שבמקום שבו אי אפשר לקנות מכוניות חדשות, מכוניות חדשות לא ממש מעניינות.

 

 

בהמשך הדרך, כשהיערות מפנים את מקומם לשדות חקלאיים, אפשר גם לקבל שיעור קטן על החיים בפריפריה הרוסית. באותם מקומות שבהם היערות מכסים כל חלקת אדמה ורמת ההכנסה נמוכה, איכות הכבישים תואמת את המצב הכלכלי. כשעוברים אל המרחבים החקלאיים, עולה רמת החיים ואיתה עולה גם איכות הכבישים.

 

 

ובכבישים האלה, מרגישה ה-3 כמו מכונית אירופית איכותית. שקטה, נינוחה ומהירה למדי (למרות המנוע ותיבת ההילוכים, שמספקים ביצועים אנמיים למדי). גם אחרי קרוב ל-1,000 קילומטרים, הנהג אינו מרגיש כאבים או עייפות. כלומר, חוץ מאותה עייפות שמקורה במעט מדי שנות שינה בחדר מלון לא ממוזג.

 

יצרנית
(יצרנית)

 

היום השלישי – מהפכנים בדרך

זהו. היום הוא היום האחרון של קבוצת העיתונאים הקטנה שלנו עם ה-3 החדשה. בערב נגיע לאולאן-אודה, ושם יחליפו אותנו עיתונאים אחרים. אבל אי אפשר לשקוע בהרהורים פילוסופיים על מהות החיים בסיביר. הכבישים ביציאה מהעיר צ'יטה גרועים במיוחד (כמעט כמו הארכיטקטורה בעיר הכעורה הזו). והם לא נגמרים. כמעט 300 קילומטרים רצופים של שיבושים מכל סוג.

 

וכאן, סוף סוף, מתגלה שיבוש שמצליח להפר את השלווה ב-3 – קפלים וסדקים רצופים וקטנים. אמנם גם בתנאים האלה ממשיכה ה-3 לספק יציבות מצוינת, אבל הנוסעים נחשפים לרעידות שמקורן בהנדסת הכבישים היצירתית בסיביר.

 

בהמשך הדרך, בישוב קטן ומאובק הנקרא פטרובסק-זבואיקלסקי, עוצרת שיירת המאזדות הקטנה במוזיאון. מה כבר יש לתעד באמצע השממה? מתברר שאל הישוב הקטן הזה (שהיה הרבה יותר קטן במאה ה-19), הוגלו אצילים שניסו ב-1825 לעשות הפיכה קטנה (ולא ממש מוצלחת). אל החופשה הכפויה הצטרפו נשות האצילים, וביחד ניסו כולם לנהל חיים נורמליים (עד כמה שאפשר, עם חורף שבו צונחת הטמפרטורה ל-40 מעלות מתחת לאפס).

 

יצרנית
(יצרנית)

 

בערך באיזור הזה משתנה הנוף דרמטית. היערות נעלמים, ואת מקומם תופסת ערבה ירוקה ואינסופית. השמש שמתחילה לשקוע צובעת את המרחבים בגוונים של כתום וזהב, ואלה מחדדים את היופי הטבעי של הערבה הסיבירית. ברגעים כאלה, הקלישאות מתחילות לבקוע ממכשירי הקשר הקטנים במאזדות.

 

וזה סימן שהגיע הזמן לסכם. צריך הרבה אומץ כדי לתת לקבוצת עיתונאים לנהוג במכוניות שרק ירדו מפס הייצור, בכמה מהכבישים הגרועים בעולם. ה-3 החדשה, לפחות בחלק הזה של המסע, עמדה באתגר בהצלחה מרשימה.

 

ומה עם סיביר? אם אתם מתכננים חופשה משפחתית במזרח רוסיה, הנה שלוש עצות צרכניות-תיירותיות – אל תיקחו את הילדים, אל תיקחו חדר בלי מזגן, ואל תיקחו ללב אם לא תזכו לחיוך אחד במהלך שהותכם כאן. אם אתם הייתם גרים במקום עוין שהפך לשם נרדף לסוף העולם, גם אתם לא הייתם מרבים לחייך.

 

הכתב היה אורח חברת מאזדה

 

גלילה לראש העמוד

לתיאום טיפול

לקוחות יקרים,

לאור המצב אנו נאלצים להודיע שהמוסך יהיה סגור עד לאחר פסח.

החל מ19.4 נשוב לפעילות.

מומלץ לתאם מראש תור כאן:

דילוג לתוכן