Yamam01_ST_210306

היכונו: שוטרי תנועה עם מצלמות וידאו אישיות

לכתבה המקורית באתר YNET לחצו כאן.

ניידות שמודדות מהירות ומצלמות באותו זמן, מערכות לזיהוי מיידי ואוטומטי של לוחיות רישוי ומצלמות וידאו קטנות לכל שוטר תנועה. המשטרה לא מסתפקת במערך מצלמות חדשני ורווחי, ומשכללת את מערך האכיפה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים

חוששים ממצלמות המהירות? אמצעי אכיפה חדשים בדרך. מצלמות המהירות החדשות פועלות בארץ מאז חודש מרץ 2012, אך רק ב-2013 הושלמה שנת תפעול מלאה למערך האכיפה האלקטרוני החדש. המערך החדש הוכיח עצמו כמובן באופן מיידי, לפחות מבחינה פיננסית. לפי נתוני המשטרה נרשם זינוק של כ-36% במספר דו"חות המהירות שקיבלו נהגים – כ-140 אלף אשתקד לעומת כ-103 אלף ב-2012 – ונרשמה מהם הכנסה מוערכת של כ-100 מיליון שקלים. והזינוק הזה הוא רק ההתחלה. במקביל להתקנת עשרות מצלמות חדשות עד סוף השנה הנוכחית, מתכננת משטרת ישראל להפעיל בעתיד הקרוב שורה של אמצעים טכנולוגיים חדשים, שישפרו עוד יותר את יכולתה לאכוף עבירות תנועה.

לפניכם סקירה של אמצעי האכיפה העיקריים והעתידיים ואופן הפעלתם, וניסיון לענות על השאלה החשובה באמת: האם שיפור ביכולת המשטרה לאכוף עבירות,

ישפר גם את הבטיחות בכביש.

 

 

מה סף האכיפה? תלוי באיזה יום

מצלמות האכיפה החדשות מוכרות היטב לנהגי ישראל: מאז החלה הפעלתן הניסיונית במרץ 2012, קיבלו "בזכותן" עשרות אלפי נהגים דו"חות בגין עבירות מהירות או חציית צומת באור אדום. כיום, כשנתיים מאז הופעלו לראשונה, מודעים רוב הנהגים לעובדה שמצלמות רמזור אוכפות גם עבירות מהירות. סביר גם להניח כי מרבית הנהגים יודעים שחלק מהמצלמות מסוגלות לצלם מכוניות שנוסעות בשני הכיוונים – כאשר חולפים על-פני המצלמה (מאחור וכרגיל) אך גם כאשר מתקרבים אליה – ואז מצולם חלקה הקדמי של המכונית.

 

 

אבל מה ביחס לסף האכיפה? יש להניח שרק מעטים יודעים כי בחלק מהמצלמות הוא משתנה לעתים תכופות. ופחות מכך יודעים כי הוא משתנה בהתאם לזמן ולמקום. "סף האכיפה", המהירות בה מתחילה מצלמה להפיק דו"חות לנהגים, הוא סוד שמור של אגף התנועה. אבל מדברים שאמר לאחרונה בכיר באגף, עולה כי הוא משתנה לא רק בין קטעי כביש שונים, אלא לעתים גם באותו כביש עצמו – ואפילו באותה מצלמה.

 

כך למשל, באגף התנועה טוענים כי בכביש מספר 2, (חיפה-תל-אביב), נהגים צעירים עורכים תחרויות בימי שישי בערב. במקום להציב בכביש ניידות ושוטרים, החליטו באגף לשנות את סף האכיפה במצלמות בימי שישי בשעות הערב. מה סף האכיפה שנקבע? "מינימאלי", כך הגדיר זאת בכיר באגף. במלים פשוטות – כל חריגה מהמהירות המותרת, אפילו בשיעור קל בלבד, תפעיל את המצלמה ו"תזכה" את הנהג בדו"ח וקנס.

 

למרבה הצער, מי שצפוי להיפגע משינויים תכופים בסף האכיפה והפיכת ל"מינימאלי", הם דווקא נהגים נורמטיביים שלא עוברים על החוק במודע, ובגלל חוסר תשומת לב רגעי חצו רק במעט את המהירות המותרת – נהגים שסף אכיפה "רגיל" מתוכנן לסנן החוצה בדיוק מסיבה זו . מנגד, נהגים צעירים שעורכים תחרויות מכירים ודאי היטב את מיקומי מצלמות האכיפה, ולכן נמנעים ממילא מלנהוג במהירות מופרזת בקטעי כביש בהם הותקנו מצלמות. ומי שאינו מכיר, יכול תמיד להפעיל אפליקציה חינמית, המתריעה על מיקומי המצלמות.

 

הניידת שגם מודדת וגם מצלמת

גם מכשיר "הדבורה" כבר מוכר לנהגי ישראל: מכשיר מדידת מהירות, המותקן לרוב בניידות מוסוות. כאשר היא מופעלת לפי הוראות שנקבעו בעקבות דיונים משפטיים ממושכים, יכולה הדבורה למדוד את מהירות הנסיעה של מכוניות שמתקרבות לניידת בשני כיווני הנסיעה, ובנוסף יכול השוטר "להתגנב" מאחורי מכונית חשודה ולמדוד את מהירותה.

 

 

אבל כל זה צפוי להשתנות, כנראה כבר בעתיד הקרוב. המשטרה החלה לבחון מצלמות וידאו שיותקנו בניידות ויוכלו לתעד עבירות תנועה רבות – החל מחציית קו הפרדה רצוף ועד נהיגה המוגדרת "בריונית". בנוסף, המשטרה בוחנת שימוש במצלמות אישיות לכל שוטרי התנועה, אשר יופעלו על-ידם בכל מקרה שבו יחשדו שמבוצעת עבירה. מצלמות שכאלה כבר הועברו לרוכבי אופנועי המשטרה, ונעשה בהם שימוש נרחב.

 

מעניין לציין כי במרבית המדינות בהן מופעלות מצלמות אכיפה בניידות המשטרה, שימושן העיקרי הוא הגנה על השוטר – למשל, מפני התנהגות אלימה של נהגים שנעצרו. בישראל, מדינת הסטארט-אפ וחלוצת ההייטק, החליטו לבחון את הסבת המצלמות לאכיפה של עבירות תנועה. אלא שלמרות שהמוח היהודי ממציא לכם פטנטים, נראה שיש לא מעט בעיות משפטיות בהפעלת המצלמות, כמו למשל קבילות סרטי הווידאו כראייה בבית משפט.

 

אגב, המצלמות האישיות מיועדות לשמש גם לתיעוד המפגשים בין שוטרים ואזרחים – מפגשים שמתרחשים לאחר ביצוע עבירה לכאורה. במקרה זה, נראה שהמשטרה מנסה למצוא מענה לאזרחים שמאסו בהתנהלות שרירותית של שוטרים, והחלו לתעד בעצמם את המפגשים עם משטרת ישראל. לא מן הנמנע שהתוצאה תהיה הצגת סרטוני וידאו בבית המשפט גם על-ידי התביעה המשטרתית וגם על-ידי האזרח-הנאשם. מעניין יהיה לראות מי מהצדדים ייהנה מחזקת אמינות.

 

נהג שגר בצפון ונוסע בדרום

במשטרת ישראל מתלוננים באופן קבוע כי אין מספיק שוטרים, ואחד הפתרונות למצב הוא שיפור התפוקה של כל שוטר ושוטר. למשל, באמצעות שימוש במה שמכונה "מכפילי כוח" (וזה כמובן ביטוי שמוכר היטב לכל מי שבילה כמה ימים בצבא). מדובר במערכת המזהה לוחיות רישוי של כלי רכב, ומפיקה מידע מיידי אודות כלי הרכב והנהג. "אני יכול היום לצלם את הרכב", סיפר בכיר במשטרה, "ולדעת למי הוא שייך ואיפה הוא גר. אם הוא גר בצפון ואני רואה את הרכב מגיע למחסום בדרום, זה מיד יקפיץ לי נורת אזהרה".

 

 

המערכת מבוססת על טכנולוגיה מוכרת ונפוצה: זיהוי אוטומטי של לוחית הרישוי, או LPR באנגלית (ר"ת: License Plate Recognition). השימוש אמנם מיועד בעיקר לזיהוי גנבי רכב או חשודים בביצוע עבירות חמורות, אבל מהרגע שבו טכנולוגיה קיימת ופועלת, ניתן ליישמה לכל מטרה. למשל, חיבור תקשורת פשוט למרכז הבקרה של מצלמות האכיפה האלקטרוניות יכול להכפיל את כוחם של השוטרים בלכידת נהגים החשודים בביצוע עבירות מהירות.

 

ואיך זה עוזר לבטיחות על הכביש?

זוכרים את נתוני האכיפה של שנת 2013, לפיהם נרשמה עלייה של כ-36% במספר דו"חות המהירות? ובכן, למרות העלייה הדרמטית בהיקף האכיפה, נרשמה ב-2013 גם עלייה במספר ההרוגים בתאונות דרכים (5%+ לעומת 2012) ובמספר התאונות הקטלניות (9.5%+). באופן שעשוי להפתיע את בכירי אגף התנועה, דווקא ב-2012 – שנה שבה נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר בתקופה של כחמישה עשורים – נרשם מספר נמוך במיוחד של דו"חות מהירות.

 

נתונים אלה אינם מעידים כמובן על כשלונן של מצלמות האכיפה בשיפור הבטיחות, שכן ראוי למדוד את יעילותן לאורך תקופה ארוכה יותר. אבל מסקנה מהנתונים יש בהחלט – אמצעי האכיפה של המשטרה אינם מטה קסמים, ולא יביאו בבת אחת (ולבד) שיפור נדרש בבטיחות.

 

וכדאי לסיים באזהרה למתכנני מדיניות האכיפה של המשטרה: מצלמות המהירות שהותקנו בישראל לפני כשנתיים, הוצבו לראשונה במדינות במערב אירופה כבר לפני כעשור וחצי. באותה תקופה טלפונים ניידים לא היו נפוצים, טלפונים חכמים לא היו כלל, על אפליקציותמתריעות איש לא חלם, ומערכות ניווט לא היו אביזר סטנדרטי. משטרות ברחבי אירופה הצליחו כך להפתיע נהגים, ובמקרים מסוימים הוגברה ההרתעה נגד עברייני מהירות.

 

אלא שהעולם השתנה. טלפונים ניידים נמצאים בכל כיס ועל כל קונסולה ברכב, ובאמצעותם יכולים נהגים לקבל התרעה על מיקומי מצלמות אכיפה. מלבד הקניית יכולת לחמוק מ"עיני" המצלמות, לטכנולוגיה הלא-כל-כך-חדשה יש השפעה בטיחותית שלילית. כך תיאר את התופעה אחד מיועציו של יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: "נסעתי מחיפה לתל-אביב, וכנראה שיש להרבה אנשים waze, אז כשהתקרבנו לשתי המצלמות היחידות שם, אפשר היה לראות גל של בלימות".

 

מה שאפשר להבין מדבריו אותו יועץ, הוא שלא כל מה שהתאים למדינות אחרות בזמנים אחרים, מתאים למדינת ישראל כיום.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן