22838-350x230m3

מבחן דרכים: פורד אדג’ – חיים על הקצה

כתבה מאתר אוטו. לכתבה המלאה באתר אוטו יש ללחוץ – כאן.

זה סוד גלוי שיצרניות הרכב האמריקאיות בצרות. הנגיסה הארוכה של היפנים בשוק הרכב של ארה"ב נושאת פירות כואבים. זה שג'נרל מוטורס היא כבר לא היצרנית הגדולה בעולם-זה רק סימפטום. גם ירידתה של סדרת ה-F של פורד ממדרגת המכונית הנמכרת ביותר בארה"ב. האמריקאים רואים את עליית מחירי הדלק ונוטשים את הטנדרים האהובים שלהם אלו שפמפמו הרבה דלק במשאבות והרבה מזומנים לכיס של יצרניות ההרכב האמריקאיות. לא מכבר התבשרנו על חבילת סיוע שמעניק הממשל שם לחברות הרכב, 25 מיליארד דולר שיחולקו בין ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר. וזה רק פלסטר שאמור למנוע מהחברות האדירות האלה להתרסק.

איפה לי?
לי איקוקה עשה בפורד לפני המון שנים את הבלתי יאומן. הוא הצליח להשיב לאמריקאים את האמון במוצר ובעזרת המוסטנג המפורסמת שם את פורד בחזרה על המפה. אני מוכן לשים דולרים אמריקאים טובים על זה שצוות התכנון של האדג' חשב עליו הרבה. ובנימה אופטימית זו ובלי לחץ בכלל נגשו לתכנן את הקרוסאובר החדש. פורד קבעו לעמם מספר מטרות בתכנון האדג'. בטיחות, ביצועים, עיצוב ותמורה. לביצועים אמור לדאוג המנוע הכול חדש, V6 בנפח 3,490 סמ"ק, עם הספק נאה של 265 כ"ס ב-6,250 סל"ד ומומנט מרבי של 34.5 קג"מ ב-4,500 סל"ד. אלו מחוברים לתיבה אוטומטית פלאנטרית בעלת שישה יחסי העברה עם אפשרות לביטול שני הילוכי היתר. ההנעה כפולה, כשהעברת הכוח מתבצעת לאחור לפי דרישה (חיישנים, חיישנים) ויכול להגיע עד ל-100 אחוז. פורד השתמשה בפלטפורמת המאזדה 6 לבניית האדג' וזה אומר מתלי מקפרסון מלפנים ומתלה רב חיבורי מאחור. למרות שעדשת המצלמה כרגיל מוסיפה 5 ק"ג האדג' נראה גדול גם במציאות. הוא ארוך גבוה ורחב ונתון המשקל: 2,044 לגרסה המאובזרת, מאשש זאת. את נושא הבטיחות לקחו בפורד ברצינות. כל דגמי האדג' מגיעים עם בקרת יציבות ואחיזה, מערכת למניעת נעילת גלגלים בבלימה. בנוסף לשתי כריות האוויר לנהג ולנוסע מקבלים בפורד גם כריות וילון הנמתחות מקורה A ועד לקורה C להגנה על היושבים בשורה הראשונה והשנייה ומפגיעות צד. נאה.

ציירי לה שפם
את האדג' אני פוגש במתקן המסירה של היבואן ונחרד. את הכתום המזעזע יאהב אולי הצלם אבל נוכח התוספות המקומיות עיקם אף הוא פניו. העיצוב של האדג' מוצלח כל כך. מוצר מלא טעם בחברה שיודעת בדרך כלל לייצר אפרוריות, הוא נראה כל כך טוב בסתם לבן או שחור בלי שום תוספת עליו שמבחנתי לתת למישהו לאבזר אותו כך זה פשוט לא נכון. אם יצא לכם לראות כבר אחד "נקי" על הכביש אתם יודעים שהוא נראה טוב. אגרסיבי במידה, הרמוני ומוצק. נהדר.
מבפנים הפורד מצליח להראות עדכני גם אם לא הומוגני או זורם – תודות למשטחי פלסטיק שחור לא אחידים. גם כאן במרכז הקונסולה מופיע ציפוי פלסטיטניום, תוספת מיותרת שדואגת להציק עם השתקפות על השמשה הקדמית. המושבים המתכוננים חשמלית גדולים ונוחים. המרווח מספק אפילו אדם עם מימד רוחב מוגזם בעליל ורק מרווח הראש דופק נפקדות. אפשר להאשים את גג השמש. ואם כבר מדברים עליו הוא מהסוג הכפול וכשהוא פתוח במלואו התחושה בתא אוורירית גם לאלו היושבים מאחור. גם אלו, אגב, נהנים ממרווח אדיר לגוף ופחות לראש. עוד בענייני סנטימטרים מעוקבים, לאדג' תא מטען ענק, עם סף טעינה רחב ונוח. מול זה האדג' אינו מצטיין באיכות ההרכבה שלו. החומרים סבירים, העיצוב בסדר, אבל איכות ההרכבה פשוט לא מספקת. הדבר בולט שבעתיים בתא המטען, שם סביבת הגלגל החלופי, תאי האכסון ורצפת תא המטען פשוט מונחים להם זה על זה ללא קיבוע למקום. תמוה.

שריר מכוון
כשאתה הלוחץ על דוושת הגז אתה שוכח הכל פחות או יותר. לאדג' יש מנוע שהוא פנינה אמיתית. הביצועים מצוינים. המנוע הזה מתעורר מוקדם ומושך בהחלטיות כל הדרך למעלה, התגברות הכוח לינארית ומפתיעה לטובה ומורגשת עד 6,200 סל"ד שם התיבה בוחרת בהילוך הבא. תיבת הילוכים בעלת שש מהירויות עם שני הילוכים קצרים יחסית תורמת את שלה לפרק בתאוצות. תפעולה פשוט, לבחירת הנהג שני מצבים D ו-L, ואין שום אופציה לתפעול ידני. וזה בסדר כי היא יודעת את העבודה, זריזה וחלקה באופן מספק ורק בעומס מלא תורגש הקלה שבחבטות. ההילוך החמישי והשישי בתיבה הם הילוכי יתר ובמהירות של 100 קמ"ש בהילוך הגבוה, המנוע יסוב ב-1,550 סל"ד בלבד. הביצועים אם כך מצוינים.
בתוך העיר האדג' מציע חוויה נוחה למדי לנוסעיו. המתלים מכוילים על הצד הרך. הספיגה טובה ורק מהמורות חדות ואכזריות יחדרו אל התא, אפשר אולי להאשים בזה את הצמיגים נמוכי החתך ורחבי הסוליה. על הכביש המהיר מציג האדג' את אותו מופע נינוח. ריסון המרכב בעומס שפוי מספק, המנוע שקט, אין קירקושים מיותרים (אלו יופיעו רק על כביש משובש מאוד) ורק רעשי צמיגים ושריקה מעצבנת (שמקורה בגגון המקומי) יפריעו את מנוחת הנוסעים. יפה. כמובן שעם הכיול הנוח הזה ככל שעולה המהירות והכביש הופך גלי מתגברות תנודות המרכב. זו לא המכונית למהר בה, וזו לא המכונית לדרוש ממנה להתנהגות כביש רהוטה בשעת לחץ. אם תגביר את העומס תגלה שההגה מצידו מדויק, יחסית למכונית בגודל ובסגנון הזה וסובל משטח מת מעצבן במרכזו. הבעיה תתחיל כשהפורד נלחץ לפנייה, מאבד אחיזה וריסון, סוגר את מהלך המתלה, ומסתמך על בקרות המשיכה והיציבות בשביל להשאיר אותך על הנתיב. ההרגשה בסוג כזה של נהיגה מאוד לא נעימה. טוב לדעת שלא משנה איזו שטות תעשה ארבעת בלמי הדיסק האדירים שלו מציעים עוצמת בלימה טובה גם אם חסרת רגש. בשורה התחתונה, האדג' מיועד לשיוט נינוח במהירות חוקית מי שידרוש ממנו יותר יתאכזב.

 

אם לא תרד מי יגרד?האדג' לא אמור לרדת לשטח. ההנעה הכפולה שלו נמצאת שם לתנאים מועטי אחיזה בכביש. מי שבכל זאת ירד מהאספלט יקבל נסיעה נינוחה מאוד עד למהירות 50 קמ"ש על שבילי קק"ל. נסיעת שטח מאתגרת יותר ואפילו במעט, תגרור זעקה מהמתלים, הרמת גבה ממערכת ההנעה הכפולה (שלא ממש תצליח להתגבר גם על הקלה שבהצלבות) וצליל גירוד מהגחון. מיותר. צריכת הדלק בסוף המבחן עמדה על 5.5 ק"מ לליטר. לא מעט דלק שעולה לא מעט כסף. וזה מביא אותי לעניין התמורה.

תמורה
האדג' מסמל הצלחה קטנה עבור פורד. בלי שום קשר ל"איך" הוא מבצע. הוא נראה טוב ובארה"ב הוא גם נמכר טוב ומבחינת קברניטי החברה הוא יכול להיחשב שם כהצלחה. מרכיב התמורה הוא מרכיב חשוב בתמהיל השיווקי שלו והגרסה המאובזרת, כולל עור, מסכים, חשמל ובטיחות תוציא מכיסכם 235 אלף ₪. לא הרבה כסף תמורת אוטו גדול ומרשים שכזה. כן, הפורד אדג' מציע את כל הטוב שבאמריקה וזה אומר עיצוב מוחצן, זה אומר מנוע מצוין, זה אומר מחיר אטרקטיבי. הוא עדיין לא יודע להציע את מה שאמריקה כמעט ולא ידעה לספק אף פעם. הוא לא מרגיש איכותי, הוא לא נעים בכביש המתפתל, הוא שותה הרבה דלק. אז היכולת טובה והאריזה מפתיעה אבל מתחתיה זה עדיין לא "זה". יש מי שיסתפק בביצועים, ביכולת השיוט ובעיצוב, אני מצפה ליותר. אני חושב שהגיע הזמן שהאמריקאים יראו לעצמם ולעולם שהם יכולים להוציא מוצרים טובים בלי "כמעט" ובלי "אבל". שייקחו דוגמא מאפל. ואם לא בשבילנו שיעשו את זה בשביל אייקוקה.
 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן