Volkswagen Werk Wolfsburg/Produktion Golf

מבט לעולם: תעשייה במשבר

לכתבה המקורית באתר אוטו לחצו כאן.

תעשיית הרכב האירופאית נקלעה למשבר החמור ביותר בעשורים האחרונים. מי המפסידים, האם היא תוכל להתאושש – ומי ימצמץ ראשון? תמונת מצב.

 

במקביל למשבר הכלכלי הגדול בגוש היורו, נקלעה גם תעשיית הרכב ביבשת הקלאסית למצב קשה. המצב הכלכלי המתדרדר במדינות המערב הוליד את אחד המשברים הגדולים בתולדות שוק הרכב האירופאי עם צניחת מכירות דרסטית. באופן די צפוי, הנפגעים העיקריים מכך הם יצרניות מרכז השוק האירופאיות שאינן ממוקדות בשווקי הייצוא, ושאינן שולחות מכוניות למדינות "עשירות" כמו צפון אמריקה. באופן מובן, יצרניות מכוניות היוקרה נפגעו פחות (אם בכלל). למרות שבראיה המקומית המצב יצר הזדמנויות ליבואניות הרכב בארץ, הרי שבטווח הארוך הבעיה עשויה לפגוע גם בהן.
 
 

הפיתרון המתבקש, לפי שיעורי מבוא לכלכלה, הוא התאמת ההיצע לביקוש, כלומר צמצום הייצור העודף ואף סגירת מפעלים ופיטורים. ואולם במציאות האירופאית, עם וועדי עובדים חזקים ומעורבות ממשלתית (שלא רוצה עוד מובטלים ברחובות), מדובר בצעדים לא קלים, בלשון המעטה. וחשוב לזכור, שההנחה הכללית היא שעל כל עובד שמפוטר בחברות הרכב, מאבדים חמישה את עבודתם אצל ספקי המשנה.

הדוגמה

אחת הדוגמאות שעולות בהקשר למשבר בתעשיית הרכב האירופאית היא כמובן המשבר שעבר על תעשיית הרכב האמריקנית לפני שנים ספורות, והביאה שתיים משלוש היצרניות הגדולות שם לפשיטת רגל, כשהשלישית ניצלת מגורל דומה בעור שיניה, ורק בזכות סדרת צעדים דרסטיים. תעשיית הרכב האמריקנית, שהייתה בעודפי ייצור מטורפים, הורידה ב-36% את כושר הייצור שלה, חיסלה מותגים, מכרה אחרים, סגרה 18 מפעלים וקיצצה בכוח העבודה. כעת נראית תעשיית הרכב הזו בריאה ועל דרך המלך, אבל מדובר בהליך לא קל. זאת בייחוד כאשר מעורבות בו מספר מדינות.
 
פס ההרכבה של פולקסווגן גולף

סרג'יו מרקיונה, יושב הראש המאוד-מוערך של פיאט, שהצליח לחלץ את היצרנית האיטלקית ממשבר גדול בעבר, כבר הסביר שלדעתו חייבת להיות כאן התערבות מלמעלה, כלומר של ראשי האיחוד האירופאי. הסיבות לכך מגוונות ומתחילות במערכת חוקים שמוטה לטובת העובדים. אף יצרנית לא ששה להיכנס לבדה לעימות עם וועדים ומדינות, שעלולים להשאיר אותה עם כושר ייצור מקוצץ ונתח שוק שנכבש על ידי המתחרות. מרקיונה סבור גם שכל היצרניות חייבות להתאחד ולעבוד יחד עם גופי הממשל. אבל כמו שנראה בהמשך, לא כולם מסכימים עימו.

השפל
ירידת המכירות באירופה אינה דבר חדש. המכירות שם נמצאות בירידה כבר 5 שנים, אך ב-2012 הן הגיעו לשפל הגדול ביותר מאז 1995, עם 12.5 מיליון מכוניות בלבד. בארצות מסוימות, כמו איטליה, לא היה שפל כזה מאז 1979. כמעט כל מותגי המאסה הגדולים רשמו ירידת מכירות, כאשר על רקע זה בולטת העלייה של קיה ויונדאי, שהיא כקיסם בעינם של קברניטי תעשיית הרכב המקומית. זה קורה גם בשל הסכמי סחר חופשי שנחתמו עם קוריאה, שהמרוויחה (האירופאית) העיקרית מהן היא פולקסווגן.

לפי מרקיונה, שהוא גם יושב ראש ארגון יצרניות הרכב האירופאיות, יצרניות המאסה האירופאיות הפסידו ב-2012 6.7 מיליארד דולר, והן חייבות למצוא במהירות דרך לחזור להיות רווחיות. לכל זאת כדאי להוסיף ששנת 2013 אינה נראית ורודה יותר, כאשר המיתון במכירות מתחיל להגיע גם לגרמניה, כמו שהראתה המחצית השנייה של 2012. למעשה, המספרים כנראה גרועים יותר; השמועות מדברות על כך שעד 30% מהמכירות הן מכוניות שנמכרו לסוכנים (דילרים) בהנחות גדולות ויצאו לשוק ככלים מיד שנייה עם אפס קילומטרים (מה שמכונה מכירות עצמיות). כן, מתברר שהישראלים לא המציאו את התרגיל הזה.

מה זה אומר לגבי המפסידות הגדולות? מכירות קבוצת פיאט באירופה ירדו ב-16.1%, אלו של PSA (פיג'ו-סיטרואן) ב-12.9%, של פורד ב-13.2%, של רנו ב-19.1% ושל אופל ב-15.8%. אפילו קבוצת פולקסווגן החזקה ירדה ב-1.8%. פורד הפסידה השנה כמיליארד אירו וכך גם PSA, כאשר הפסדי קבוצת פיאט לא משתרכים הרחק מאחור.
 
פס ההרכבה של פיג'ו 208

השחקנים הראשיים בדרמה:

אופל
כשמדברים על הפסדים של יצרנית רכב אירופאית, אופל תמיד מוזכרת. ואכן, החטיבה האירופאית של ג'נרל מוטורס נמצאת כבר שנים בהפסדים, וזמן לא רב אחרי סיום סאגת המכירה-שלא-הייתה על ידי GM, שוב עולות השאלות האם עתידה בתוך הענק בטוח. אופל הפסידה מאז 1999 יותר מ-16 מיליארד דולר(!), והמצב לא משתפר. למעשה, ניתוח של בנק ההשקעות סטנלי מורגן טוען שיהיה רווחי יותר לג'נרל מוטורס להיפטר מאופל, גם אם זה יעלה לה 13 מליארד דולר!

אופל רשמה ירידה של כמעט 16% במכירות ב-2012 והיא כבר הודיעה על כוונתה לסגור את המפעל בבוכום (שמייצר את הזפירה), אחרי שכבר סגרה את המפעל באנטוורפן לפני שנתיים. ייצור האסטרה הבאה, שהיה אמור להתרחש בשלושה אתרים – בגרמניה, בריטניה ובפולין – יקרה רק בשני האחרונים. אופל, שכבר פיטרה בשנתיים האחרונות 2,300 עובדים, הוסיפה אליהם ב-2012 עוד 2,600. היצרנית הגרמנית תולה תקוות רבות בתהליכי האיחוד המוגבל עם PSA, כאשר הכוונה היא להתבסס על פלטפורמות קטנות של היצרנית הצרפתית (יורשות ה-208, ה-C3 פיקאסו וה-C4 פיקאסו), ולהשתמש בכוח הרכש המשותף לקבלת מחירים נמוכים יותר מספקי המשנה. מדובר בתהליכים שאמורים לחסוך לשני הגופים מאות מיליוני דולרים.

PSA (פיג'ו-סיטרואן)
כבר דיברנו לא מעט על כך שפיג'וסיטרואן נמצאת במשבר הגדול בתולדותיה, ולא ברור עדיין כמה אנשים יאבדו את המשרות שלהם שם. קבוצת PSA אינה שחקנית גלובאלית במלוא מובן המילה, והמיקוד שלה באירופה הכניס אותה לצרות גדולות. מפעל הרכב שמייצר את הקטנות של סיטרואן, באולני שליד פריז, אמור להיסגר ובמפעל ברן (שמייצר את המכוניות הגדולות של הקונצרן) אמורים להיות פיטורים של 1,300 עובדים. הקבוצה גם אמורה לפטר 3,600 עובדים במסגרת תוכנית לעידוד פרישה, ובסופו של דבר ייתכן שהחברה תגיע לפיטורי 8,000 עובדים בצרפת.

רנו

גם רנו מפסידה באירופה, ולמרות שהאיחוד עם ניסאן, וההימור על דאצ'יה הזולה, הופך אותה לפחות פגיעה, עדיין המצב לא קל. רנו מנסה לחתוך בהוצאות באירופה והיא במשא ומתן על קיצוץ משכורות בצרפת. למעשה, היא מתכננת לפטר בצרפת 7,500 עובדים ב-4 השנים הבאות. ברנו כבר הודיעו שאם מהלך כזה לא יצליח, הם יאלצו לנקוט באמצעים קשים יותר. לפי התקשורת הצרפתית, מדובר בסגירת שני מפעלים. המפעל שנמצא בסיכון הגבוה ביותר הוא זה שבונה את הקליאו בפלין שליד פריז. רנו עשויה לשפר את מצבה ולהציל את המפעל עם ייצור מכונית קומפקטית של ניסאן.
 
מטה פולקסווגן, וולפסבורג

קבוצת פיאט
פיאט כבר סגרה מפעל אחד באיטליה (סיציליה) בשנה שעברה, וכעת היא מעכבת סגירת מפעלים נוספים עד שתתקבל החלטה כלל אירופאית. לפי מרקיונה, מפעלי פיאט באיטליה עובדים כעת כמחצית מיכולת הייצור שלהם(!), ופיאט הודיעה על הקפאת ההשקעות באיטליה.
לפחות כרגע, גלגל ההצלה של הקונצרן האיטלקי בא דווקא מהרכש החדש יחסית, קרייזלר. החטיבה האמריקנית מייצרת ממון נחוץ וגם יוצרת, לפי האיטלקים, הזדמנות לנצל את עודפי כושר הייצור באיטליה. בפיאט טוענים שכבר השנה הם ייחלו לייצר באיטליה כלים של קרייזלר-ג'יפ (בייחוד כלי פנאי) שמיועדים לארצות הברית.

פורד
הענקית האמריקנית, פורד, כבר מנוסה בסיפורי משבר כאלה בגלל השפל הגדול בארה"ב ב-2009, ולכן היא ניגשת לסיפור בצורה מפוקחת יותר. כמובן שהיא נהנית מכך שהחטיבה האירופאית שלה סובלת פחות מלחץ פוליטי (כי היא אינה נחשבת יצרנית לאומית). זו הסיבה שפורד מתקדמת מהר בתוכנית לסגור מפעלים ולהוריד את כושר הייצור באירופה ב-18%, מה שיחסוך לה כ-500 מיליון דולר. פורד סוגרת שלושה מפעלים: המפעל בגנק שמייצר את המכוניות הגדולות שלה – המונדיאו, ה-S-מקס והגלאקסי (ומכאן העיכוב בהגעת המונדיאו החדשה לשוק ובהשקת הדור החדש של המיניוואנים). בנוסף יסגרו מפעל המנועים בדגנהאם ומפעל המסחריות הגדולות (טרנזיט) בסאוטהמפטון שבבריטניה. מדובר בפיטורים של כ-5,700 עובדים, רובם בבלגיה.

פולקסווגן

גם קונצרן הענק הגרמני מתקשה באירופה, אבל המצב שם פחות גרוע – כמו שמראה אי היכולת לעמוד בביקוש לגולף החדשה. במחצית הראשונה של 2012 העסקים עוד היו טובים למדי, אבל ירידת המכירות בשוק הגרמני במחצית השנייה פגעה גם בפולקסווגן. זו הסיבה שיושב ראש הקבוצה, מרטין וינטרקורן, ציין בתערוכת פריז ש"למרות הקשיים אנחנו דבקים ביעדים היומרניים שהצבנו לעצמנו". דומה שביצרנית הגרמנית מסתכלים על המצב ואומרים "אנחנו חזקים מספיק. אנחנו מבינים שצריך להוריד כושר ייצור של חמישה מיליון מכוניות באירופה, אבל מבחינתנו עדיף לחכות שאיזה יצרנית אירופאית או שתיים ייעלמו – ואז נסתדר".
 
פיג'ו 301 (צילם: שחר אלגזי)

אז מה יהיה
הגישה של פולקסווגן הולידה בסופו של דבר עימות שגלש לתקשורת בין וינטרקורן למרקיונה. מרקיונה טען שפולקסווגן מסרבת להצטרף למהלך כולל, שיאחד את יצרניות הרכב לטיפול בבעיה יחד עם המחוקק. מרקיונה מאמין שבעזרת הממשל, כלומר ראשי האיחוד האירופאי, צריך להביא לרפורמה בתעשיית הרכב האירופאית ולדעתו זו הדרך היחידה. בינתיים זה לא קורה.
אבל תעשיית הרכב האירופאית חייבת למצוא פיתרון. בשלב ראשון נראה ממשלות שמביאות סיוע כלכלי בדרך זו או אחרת, אבל זה יהיה פלסטר בלבד, ולא פיתרון כולל להפסדים מתמשכים.

ולכן יש להניח שנראה עוד מפעלים נסגרים, כאשר חברות פחות מחויבות מהבחינה הלאומית, כמו פורד למשל, תהינה זריזות יותר בביצוע. בד-בבד נראה פתרונות יצירתיים כדי למלא את פסי הייצור, כמו בניית מכוניות עבור איחודים (בדרך שרנו ופיאט מבטיחות לבצע עבור ניסאן וג'יפ) או דרך שיתופי פעולה מוגבלים (רנו תייצר עבור מרצדס למשל). יש להניח שנראה מכוניות שמכוונות לשווקים גלובאליים או לשווקי יצוא חדשים וגם לפלחים עממיים יותר (שם אמורה לגדול הדרישה). ודוגמא טובה לכך הם כלים כמו פיג'ו 301.
השנים האחרונות לימדו אותנו שיצרניות רכב ומותגים אינם חסינים, ויכולים להיעלם מהמפה. האתגר העומד בפני היצרניות האירופאיות לא פשוט, ובסופו יתכן בהחלט ששמות מוכרים וותיקים ייעלמו מהמפה.

 

צור קשר

דילוג לתוכן